הדרך חשובה
מהתשובה

נתתי לקלוד את התמונה והגדרתי לו תפקיד אחד פשוט: "אתה ספרן דיגיטלי. תמצא את שמות הספרים, ותסדר לי אותם לפי קטגוריה ומיקום במדף."

שימו לב מה לא עשיתי. לא הסברתי איך לקרוא תמונה. לא נתתי דוגמאות. הגדרת תפקיד אחת, ומשימה ברורה. זה כל מה שצריך כדי להתחיל.

הסיבוב הראשון היה טוב, אבל לא מושלם. המודל קרא בקלות את כל הספרים שמונחים שטוח בערימות, סידר אותם לפי ז'אנר, וזיהה עשרות כותרים. אבל אז הוא עשה משהו שגרם לי לעצור: הוא אמר לי בכנות שיש פה מאות ספרים, שחלק מהשדרות פשוט לא קריאות בתמונה, ושהוא לא הולך להמציא כותרים שהוא לא מצליח לזהות.

המשפט הזה שווה זהב. כלי שיודע להגיד "כאן אני לא בטוח" שווה הרבה יותר מכלי שמחרטט לכם תשובה בביטחון מלא. רוב הטעויות המביכות עם AI לא קורות כשהוא לא יודע. הן קורות כשהוא לא יודע, אבל נשמע בטוח. אז דווקא ההסתייגות הזאת הגבירה לי את האמון, לא הורידה אותו.

הרגשתי שיש שם עוד. שהתמונה מכילה הרבה יותר ממה שחולץ בסיבוב הראשון. אז במקום להסתפק, כתבתי שורה אחת בלבד:

אני בטוח שאתה יכול להתאמץ יותר.

וכאן קרה הדבר היפה באמת. במקום לדחוף חזק יותר באותו כיוון, המודל שינה גישה לחלוטין. הוא הבין שהבעיה עם הספרים שעומדים זקופים היא שהטקסט שלהם מאונך, וקשה לקריאה. אז הוא פשוט סובב את התמונה ב-90 מעלות, כך שכל השדרות הפכו לטקסט אופקי ונוח.

תוך שניות צצו עשרות כותרים חדשים. עמוס עוז, קרלוס רואיס סאפון, יו נסבו, אלנה פרנטה, דויד גרוסמן. הרשימה צמחה פי כמה. כל זה מתוך אותה תמונה בדיוק, רק בזווית אחרת.

וכאן הגענו בעצם למה שרציתי מלכתחילה: למצוא ספר אחד ספציפי בתוך הערימה. שאלתי "איפה הספר הזה במדף?", ותוך רגע קיבלתי לא רק תשובה מילולית, אלא חץ אדום מצויר על התמונה עצמה, שמצביע על השדרה המדויקת, יחד עם תיאור: מדף שני, מעט מימין למרכז, בין הספר הזה והזה.

מהבלגן ברחוב, דרך תמונה אחת, הגענו לרזולוציה של ספר בודד.

הטכנולוגיה כבר כאן, והיא חזקה הרבה יותר ממה שנראה במבט ראשון. ההבדל בין מי שמתפעל ממנה למי שמפיק ממנה ערך אמיתי הוא לא בכלי, אלא בדרך. בנכונות לשאול עוד שאלה, לדחוף עוד צעד, ולא לשפוט לפי התשובה הראשונה.